מעשה שהיה בשבת שהיה אופרוף בפרשת תולדות. ובטעות קראו את אבי החתן לשביעי.
עכשיו לא היו יכולים לקרות את החתן למפטיר כנהוג, כמש"כ או"ח קמא ו שלא יעשו כן משום עין הרע.
החליטו להוסיף עליה בין שביעי למפטיר ואז לקרות החתן.
התחילו שוב משביעי וקראו ג' פסוקים, ואח"כ קראו החתן למפטיר.
וזו היתה טעות. כי משביעי ועד הסוף בסה"כ ה' פסוקים, נמצא כאשר קראו ג' פסוקים הניחו רק ב' עד סוף הפרשה. בניגוד למבואר או"ח קלח שלא לשייר פחות מג' פסוקים עד סוף הפרשה.
עדיף היה לקרות מפטיר פעמיים, או להתחיל לפני שביעי כמו שעושים בראש חודש ואז יוכלו לקרות ג' פסוקים ולהפסיק כי אז יהיו ג' עד הסוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה