ב"אופרוף" שלי דרשתי בענין כבוד חמיו, אשר אף שכתב המחבר שחייב אדם לכבד חמיו, מ"מ כת' ע"ז הש"ך שאין הכוונה למורא וכבוד כמו באב ואם, אלא כבוד כל דהו כשאר זקנים חשובים.
ואמרתי להוכיח כן ממ"ש קידושין ל אבא אמר השקיני מים ואמא אומרת השקני כו' שבשעה שנשואה לו מקשה אביו משום שאתה ואמך חייבים בכבודו. וא"כ יל"ע במיא דדרשינן "איש אמו ואביו תיראו" איש סיפק בידו לעשות ואשה אין סיפק בידה לעשות, כיון שמשעובדת לבעלה. והרי אם החתן חייב בכבוד חמיו א"כ לא ידחה כבודו את כבוד אבי הכלה, כי שניהם חייבים בכבודו? אע"כ שאין הבעל חייב חיוב גמור לכבדו.
ע"כ.
---
והנה הקדמונים כת' בטעם פטור האשה ממעשהז"ג משום שמשעובדת לבעלה.
וא"כ יש לשאול - הרי בודאי חייב הבעל לכבד הקב"ה, וא"כ היתכן שידחה חיובה לבעלה את חיובה להקב"ה - נימא "את ובעלך חייבים בכבודי"?
---
נר' שתלוי זה בעוד קושיא. הרי הפטור של אשה ממעשהז"ג הוא בכל אופן, אף באשה שאינה נשואה. משא"כ לענין כיבוד או"א, לא נלמד מקרא דאיש אמו ואביו תיראו, שפטורה לגמרי מכאו"א. רק שכשנשואה אמרי' ששיעבודה לבעל דוחה שיעבודה לאו"א.
מוכח שלענין מעשהז"ג אין כאן דחייה בפועל אלא שפטורה לגמרי משא"כ לענין כאו"א, יש כאן דחייה, שבאמת חייבת בכאו"א אלא ששעיבודה לבעלה דוחאתו.
מיהו היא גופה צריכה עיון.
---
עוד י"ל ע"פ מה שמובא בספר כל בו סימן ע"ג הלכות מילה כשם הבעל המלמד שמבואר שם שהאשה פטורה ממעשהז"ג כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה היה הבעל בלא עוזר והיתה הקטטה נופלת בהם, ולא משום שחיובה לבעל דוחה חיובה להקב"ה אלא שהקב"ה רצה לשמור על השלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה