ביה"ל סי' תרנו ד"ה אפילו, הק' מקידושין כט. שמי שאיןמלונאלא ה' סלעים חייב לפדות את עצמו אף שהוא יותר מחומש.
תי' דמיירי במי שיש לו עבודה וירוויח יותר.
אג"מ או"ח ה מא מחלק דשאני פדה"ב שהחיוב מצוה הוא להוציא כסף. בזה אין חילוק בין חומש ליותר. משא"כ שאר מצות כמו אתרוג ומצה. שאין המצוה להוציא כסף אלא שצריך להשיג החפצא וממילא צריך כסף לזה.
הר' אליה כ"ץ הגדיר הענין כך. מי שאין לו אתרוג בעצם פטור משום שהוא אנוס. אלא שיש לו חיוב להשתדל להשיגו. (גדר החיוב להשיגם צ"ב. יש לי שיעור מר' אשר ווייס ע"ז).
אבל בעצם, במי שחל עליו חיוב מצוה, אין שום פטור מחמת שהוא יותר מחומש. ממילא זה שיש לו ה' סלעים בודאי מחויב ליתנם.
בהסבר זה מובן למה אין היתר לעבור לא תעשה אפי' אם יאבד כל ממונו. כי אפי' בעשה לא נאמר שיש לו היתר לעבור ממש. רק שאם אין לו, נחשב אנוס.
וגם מובן מש"כ הפוסקים שאין חילוק בין מצות עשה למצות ל"ת, אלא החילוק הוא בין קום ועשה לשב ואל תעשה. כי אפי' מצות עשה, אם יבטלנו במעשה, הדרינן לדינא שאיבוד כסף אינו היתר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה