"ונוח בארבע עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה"
"על כן היהודים... עושים... שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו"
"ויכתוב מרדכי... ימי משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"
יש לדקדק בשנוי הלשונות בין הפסוקים:
1 - בשנה הראשונה לא כתובים תקנות מסויימות איך לשמוח ולחגוג רק שהיה יום משתה ושמחה. אח"כ כתיב תקנת יום טוב ומשלוח מנות.
2 - ולבסוף הושמט יו"ט ונוסף מתנות לאביונים.
על שאלה הראשונה תי' רי"ד גרטלר שבשנה הראשונה שמחתם היתה שמחה פנימית. הרי ניצלו אז מסכנת אבדון. לא היה צורך לתקן מצוות של משתה ושמחה, לקבוע גדרים איך לשמוח. הרי השמחה מבצבץ מעצמו ויוצא.
אבל אח"כ, כאשר ההתעוררות והשמחה הטבעי חלפו עברו, ורק זכרם נשארת, צריך לקבוע מעשים חיצוניים כדי שהשמחה יהא חוזר וניעור.
על השאלה השנית, הנה השמטת "יום טוב" היא גמרא מפורשת, שכלל ישראל לא קיבלו התקנה שיהיה יו"ט. אך יל"ע למה רק עתה נתקן מתנות לאביונים.
חשבתי אולי באופן פשוט, שאם היה פורים יו"ט אז לא היה צורך מיוחד לתקן מתנות לאביונים, ע"ד הגמ' בכתובות כל ימי עני רעים והאיכא שבתות וימים טובים, דהיינו שזה נכלל במנהג הכללי לשמח אביונים ולהכניס אורחים ביו"ט, וע' רמב"ם XXX. אבל מכיון שנדחית תקנת היו"ט
שוב הוצרכו לתקן מתנות לאביונים.
אמ"ד הוסיף שאם היה פורים יו"ט אז לא יהא שייך מתנות לאביונים שהכסף מוקצה... רד"ג דחה שההו"א לעשותו יו"ט היינו כחול המועד שאסור במלאכה אבל לא מוקצה.
שוב הוצרכו לתקן מתנות לאביונים.
אמ"ד הוסיף שאם היה פורים יו"ט אז לא יהא שייך מתנות לאביונים שהכסף מוקצה... רד"ג דחה שההו"א לעשותו יו"ט היינו כחול המועד שאסור במלאכה אבל לא מוקצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה