אכילה, ביטול תורה, ותאוות

ואכלתם לחמכם לשבע - פרשת בחקותי - ויקרא כו ה

פרש"י אוכל קימעא ומתברך במעיו.
בס' דרך שיחה כת' ששאל מאת הגר"ח קנייבסקי: מאחר שכבר כתוב לפנ"ז ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש כו', דהיינו שיהי' אוכח בשפע, א"כ למה צריך לעשות עוד נס שקימעא יתברך במעיו?
ולכאו' יש שאלה נוספת, וכי ברכה היא זו? הלא יפסיד ע"י ה הנאת האכילה. בשלמא אם אין מספיק לאכול מובן שברכה הוא שמה שיש לו יתברך במעיו, אבל לאדם שיש לו אוכל בשפע, אדרבא, נוח לו לאכל דוקא מנה יפה?
והנה הגרח"ק ענה להשואל, שהוא ברכה משום שיהי' להם יותר פנאי ללמוד תורה שלא יקח כ"כ זמן לאכל. ולכאו' זה טוב למי שהוא באמת מתמיד וניחא ליהבהכי אבל לאו כולי עלמא רח"ק?

אבל התשובה פשוטה: הרי כל הברכות האלו באים אם בחקותי תלכו... והכל אתי שפיר ודו"ק.

באג"מ י"ד ג עא תי' באו"א: שלא טוב להשתקע בתאוות ותענוגים.