ליל יציאת מצרים כיום להלכה?

כתוב בזוהר ח"ב דף ל"ח "הוה נהיר ליליא כיומא דתקופה דתמוז וחמא כל עמא דינוי דקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב (תהלים קלט) ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה."

בס' מרכבת המשנה על המכילתא* (פר' בא י"ג ו') הק' ממה שמבואר בפדר"א פ' נ"ב: "ערב שבת היתה וראה יהושע בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת... מה עשה יהושע פשט ידו לאור השמש ולאור הירח ולאור הכוכבים והזכיר עליהם את השם ועמדו כל אהד ואחד ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת..." (והובא ברד”ק יהושע י' י"ב) הרי מבואר שאם נתעכב השמש מלבוא ע"י נס, נשאר לענין דינא כיום עד שתשקע אח"כ. א"כ לפי דברי הזוהר שבליל פסח האיר כיום, נמצא שהיה באמת יום י"ד ניסן כל הזמן הזה ואיך קיימו מצות אכילת קרבן פסח דכתיב בי' "ואכלו את הבשר בלילה הזה."

ולפו"ר לק"מ שלא כת' בזוהר שהשמש זרחה בליל יצ"מ, רק "הוה נהיר ליליא" שהיה אור, וי"ל בפשוטו שבאמת שקעה החמה כדרכה והנס היה שאעפ"כ היה אור בחוץ.

ומיניה וביה בדברי הזוהר משמע שכן היה שהרי הביא הפסוק "לילה כיום יאיר" דהיינו שהיה לילה אלא שהאיר כיום.

אבל מאידך גיסא, הרי החיד"א (ניצוצי אורות שם) משתמש בדברי הזוהר האלו לתרץ קושיא. שהקשה על רש"י שמות י"ב ו' שכת' "שמלו באותו הלילה", מהא דאין מילה בלילה. והביא בשם שו"ת יד אליהו סי' נ"א לתרץ עפ"ד הזוהר שכיון שהלילה האיר אז היה דינו כיום "לכל הדינים שבתורה". (ועי' מנח"ח מצוה ב ע"פ רש"י בראשית יז:כג)

ואם כנים דברינו הנ"ל שלא היה יום בעצם רק שהיה אז אור, א"א לתרץ כן.

ובקיצור נוכל להק' בדרך ממה נפשך. הרי יש לנו רש"י שאומר שמלו בלילה הזה, ומאידך גיסא קיימו אכילת קרבן פסח שמצותו בלילה דוקא, וגם פשוט שהיה אז אור ט"ו ניסן ולא יום י"ד.

אולי יש ליישב, דלעולם היה דינו כיום לכל הדינים שבתורה שתלויים ביום לאפוקי לילה. כלומר שהמצות שזמנם בחלק מהיום שבו זורחת החמה, כמו ציצית ומילה וכדומה, היו חייבים בהם באותו לילה. ואף שהשמש לא זרחה מ"מ האור שהאיר אז עשה שדינו כיום לענין זה.

אבל לענין אכילת קרבן פסח שזמנו ליל ט"ו, אין כוונת התורה לומר שיש פסול ביום וחיובו להיות כשהוא לילה. כוונת התורה כשאמרה "בערב תאכלו מצות", "ואכלו את הבשר בלילה הזה", היה לקבוע זמן בשנה שחל חיוב זה, שהוא, ט"ו ניסן בשעות הערב. ואם יהיה ע"ד נס שאחרי השקיעה בי"ד ניסן, יהא דינו כיום, מה בכך, הרי הגיע העת והעונה לאכול קרבן פסח.

- שמעתי שרש"ש על מדרש שה"ש א יב בפסוק עד שהמלך במסיבו כתב שלא ניתנה דין של יום אז שזה נלמד מפסוק בפרשת תזריע ואז רק נתחייבו במילה יהיה איך שיהיה.


* לר' אברהם דוד משה אשכנזי, איש מיסתורי, שלפי האגדות היה ה"ר' אדם" שהבעש"ט חשבו לרבו וביקש ממנו ברכה.