יש להבין מדוע כפל הבקשה "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל" ושוב "השתא עבדי לשנה הבאה בני חוריו".
מובא בגמרא סנהדרין קה: באו עשרה בני אדם וישבו לפניו אמר להן חזרו בתשובה אמרו לו עבד שמכרו רבו וכו' כלום יש לזה על זה כלום אמר לו הקב"ה לנביא לך אמור להן וכו' מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעוונותיכם נמכרתם" (ישעיה נ).
והנה טענתם לכאורה אינה מועילה כי אמנם אמרו בגמרא (גיטין מג:) המוכר עבדו מארץ ישראל לחו"ל יצא בן חורין אך אם העבד נמצא בחו"ל לא יצא לחירות וכמו"כ אמרו שם שאם מכרו לגוי יצא לחירות אולם אם גבאו הגוי בחובו לא יצא העבד לחירות (מד.) והטעם לכך הוא מפני שהמוכר אנוס במכירתו אך כלפי הקב"ה לא שייך לומר שהיה אנוס וא"כ יצאו לחרות.
אלא שאמרו שם (לז:) עבד המפיל עצמו לגייסות לא יצא לחירות ונראה שאכן זה מה שמשיב להם הקב"ה "מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו" כלומר וכי גבה מישהו אתכם בחובותי הלא "בעוונותיכם נמכרתם" כלומר אתם מסרתם עצמכם לגייסות שמעשיכם גרמו.
ולזה כוון בעל ההגדה בכפל הבקשה "השתא הכא" ו"השתא עבדי" כנגד שתי הסיבות המעכבות את יציאתנו לחירות כלומר כנגד הסיבה ש"השתא הכא" דהיינו שאנו בלאו הכי בחו"ל ובכה"ג המוכר עבדו לחו"ל לא יצא לחירות אנו מבקשים "לשנה הבאה בירושלים" וכנגד הסיבה ש"השתא עבדי" דהיינו שמעשינו גרמו שמסרנו עצמנו לאומות העולם אנו מבקשים "לשנה הבאה בני חורין" (רבי מרדני גימפל יפה – הובא בטללי אורות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה