בסוף הלכותיו בפסחים כותב הרא"ש: "יש מקשין כיון דקרא קאמר (פרשת אמור - ויקרא כג טז) תספרו חמשים יום למה אין אנו מונין אלא תשע וארבעים יום ודוהקין לפרש... ולי נראה שאין אנו צריכין לדחוקות הללו...שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד כיוצא בו כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (פרשת ויגש - בראשית מו כז) וכן ארבעים יכנו (פרשת כי תצא - דברים כה ג)
ותמוה מש"כ ליישב הפסוק של שבעים בני יעקב. הרי בגמ' ב"ב קכג תי' "זו יוכבד שנולדה בין החומות". שמא תאמר שסובר הרא"ש שעל פי פשוטו אין צריך לזה. אי אפשר לומר כן. שהרי בפסוק טו שם כתוב "בני לאה... שלשים ושלש", ואינם אלא 32!
עי' אבן עזרא בפרשת ויגש שהביא פירוש זה והקשה כנ"ל. (כמובן הוא מביא ממישהו אחר שהרא"ש היה אחר הראב"ע.)
- ע"ע חיד"א בס' פני דוד במדבר א כא שמנין השבטים היה בקירוב למאה הקרובה, וכ"כ טעמא דקרא פר' במדבר.
- ע"ע חיד"א בס' פני דוד במדבר א כא שמנין השבטים היה בקירוב למאה הקרובה, וכ"כ טעמא דקרא פר' במדבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה