- מצינו בראשונים מביאים פיהמ"ש בסיגנונים שונים.
עי' מסכת נדה פ"ד מ"ד:
"שההרה אם אחזוה צירים ויגר דמה תהיה נדה מפני זה הדם ובתנאי שיהיה הגרת זה הדם בעת נדתה ר"ל בעת המורגל אצלה שתהיה נדה בו."
וערשב"א לו: ד"ה הא דאמרינן שכת': "מפני שראיתי להרמב"ם ז"ל בפירושי המשנה שלו שכת' וזה לשונו:
'המעוברת שהתחיל בה הצער ושתת דמה תהיה נדה מפני זה הדם על מנת שיהיה זיבת זה הדם בזמן הנדות ר"ל זמן שהתנהגה שתטמא בו '."
וע"ש שהרשב"א הבין שכוונתו במש"כ "בזמן שהתנהגה" היינו שעת וסתה שמנהגה לראות, ותמה עליו שכוונת המשנה לימים הראויים לנדות ולא לשעת וסתה. (וצריך לעיין ביד החזקה איך פוסק. גם בשער המים שער ו בדין מים שאובין יש קו' על הרמב"ם בפה"מ למה השמיט איזה דין, וביד נמצא)
מהמאירי שם נראה שהיה לפניו את הנוסח שלנו ומפרש שבודאי מסכים הרמב"ם להרשב"א, ומ"ש "המורגל אצלה להיות בו נדה" כוונתו באמת לימים הראויים לנדות.
- עי' יו"ד קנט שהב"י וש"ך חולקים בפיה"מ ריש חולין אם סובר שקראים דינם כתינוק שנשבה. (יל"ע אם נשלח בו יד).
עי' מסכת נדה פ"ד מ"ד:
"שההרה אם אחזוה צירים ויגר דמה תהיה נדה מפני זה הדם ובתנאי שיהיה הגרת זה הדם בעת נדתה ר"ל בעת המורגל אצלה שתהיה נדה בו."
וערשב"א לו: ד"ה הא דאמרינן שכת': "מפני שראיתי להרמב"ם ז"ל בפירושי המשנה שלו שכת' וזה לשונו:
'המעוברת שהתחיל בה הצער ושתת דמה תהיה נדה מפני זה הדם על מנת שיהיה זיבת זה הדם בזמן הנדות ר"ל זמן שהתנהגה שתטמא בו '."
וע"ש שהרשב"א הבין שכוונתו במש"כ "בזמן שהתנהגה" היינו שעת וסתה שמנהגה לראות, ותמה עליו שכוונת המשנה לימים הראויים לנדות ולא לשעת וסתה. (וצריך לעיין ביד החזקה איך פוסק. גם בשער המים שער ו בדין מים שאובין יש קו' על הרמב"ם בפה"מ למה השמיט איזה דין, וביד נמצא)
מהמאירי שם נראה שהיה לפניו את הנוסח שלנו ומפרש שבודאי מסכים הרמב"ם להרשב"א, ומ"ש "המורגל אצלה להיות בו נדה" כוונתו באמת לימים הראויים לנדות.
- עי' יו"ד קנט שהב"י וש"ך חולקים בפיה"מ ריש חולין אם סובר שקראים דינם כתינוק שנשבה. (יל"ע אם נשלח בו יד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה