בשלחן ערוך אורח חיים סימן ק"ט סע' א כתוב: "הנכנס לבהכ"נ ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור קודם שיגיע ש"צ לקדושה או לקדיש יתפלל... ואם לאו אל יתפלל כו'"
במגן אברהם שם כתב, שמי שעל ידי המתנתו לקדושה במנחה יפסיד תפלת ערבית שאח"כ בצבור, לא ימתין, שתפלה בציבור עדיפה מקדושה. ותמהו המפרשים שבשו"ע כאן מפורש איפכא: שצריך להמתין לקדושה למרות שמפסיד עי"ז תפלה בצבור.
הפרי מגדים מפרש שדעת המג"א שאם מתחיל התפלה ביחד עם הציבור נחשב "תפלה בציבור גמורה" וזה עדיף מקדושה. רק בציור של השו"ע שהוא בא לביהכ"נ אחרי שכבר התחילו להתפלל, בזה אנו אומרים שמוטב להמתין לשמוע קדושה כיון שכבר הפסיד "תפלה בציבור גמורה".
ובביאור הלכה שם כת': "נסתפקתי אם מדרך טבעו להאריך בתפלה ואינו יכול לסיים עד קדושה [פי' שאף שהגיע בזמן ומתחיל עם הקהל לא יסיים עד שיגיע הש"ץ לקדושה] אם מותר להתחיל, ומכאן אין ראיה לאיסור דאפשר דזה לאו תפלת צבור גמורה מקרי מאחר שלא התחיל עמהן."
על מש"כ הפמ"ג שלא נקרא תפילה בציבור גמורה אלא אם התחילו ביחד, תמה האגרות משה או"ח ג סי' ד: "דהא אף כשהתחילו הצבור להתפלל בשוה נמי הא אין מתפללים תפלה אחת אלא זה עומד באתה קדוש וזה ברפאנו וזה בעל הצדיקים וגם אין גומרין כאחת... דמאי שנא תחילתו מסופו..."
הרב פאם זצ"ל יישב תמיהת הרב פיינשטיין על-פי דברי התוספות:
במסכת ברכות דף ז. ובמסכת ע"ז דף ד: "מלמד שהיה [בלעם] יודע לכוין אותה שעה שהקב"ה כועס... וכמה זעמו? רגע."
וכתבו התוספות בברכות: "מה היה יכול לומר בשעה מועטת כזאת? יש לומר "כלם". אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן:" ובמסכת ע"ז כתבו: "ויש לומר היה אומר "כלם"... ורבי אליהו היה מפרש שאין צריך רק להתחיל קללתו באותו רגע."
ביאור תירוצם השני הוא, שכל הדיבור כולו מתייחס להזמן ההתחלה, אף אם נמשך הרבה זמן.
לפי זה י"ל שציבור שמתחילים להתפלל ביחד, אף אם אח"כ מתפרדים, מ"מ נחשב כמתפללים ביחד, משא"כ המגיע אח"כ שלא התחיל עם הציבור.
הערוך השלחן (קי-ה) משתמש בדברי התוס' אלו להלכה אחרת: "ולענ"ד נראה מתוס' דברכות דהולכין אחר ההתחלה ואם התחיל בזמן תפלה מקרי תפלה בזמנה אע"פ שמסיימה לאחר הזמן."
סיכום הדברים: יש 3 דינים הנלמדים מיסוד הנ"ל של התוספות. 1 - פסק המג"א שתפלה בציבור בתפלת ערבית שאח"כ דוחה שמיעת קדושה בתפלת מנחה שלפניו כיון שאז יתחיל בשוה עם הקהל; 2 - ספיקו של הביאור הלכה שמי שמתחיל עם הקהל יתחיל להתפלל אף שלא יספיק לגמור לפני קדושה; 3 - פסק הערוך השלחן שאפשר להתחיל התפילה אף שלא יגמור עד אחר הזמן.
אלא שכאן אנו נתקלים בבעיה. שהרי המשנה ברורה (פט-ה) חולק על הערוך השלחן ופוסק שצריך לגמור התפלה לפני סוף הזמן.
ולא עוד אלא שהוא פוסק כן על פי המגן אברהם שכותב כן להדיא. הרי שהמג"א והמ"ב חולקים על דין 3.
ומאידך גיסא, הערוך השלחן (קט-ח) חולך על המגן אברהם (דין 1) ופוסק שימתין במנחה לקדושה אף אם יפסיד תפלת ערבית בצבור.
גם על הספק של הביאור הלכה (דין 2), כת' הערוה"ש בפשיטות שבעצם אף מי שבא בזמן יש לו להמתין לקדושה אם לא יסיים לפני קדושה, (רק שמתיר למי שתמיד מאריך בתפילתו, מסיבה אחרת - ש"אין סברא שלעולם נבטלו מתפלת ציבור".)
וצריך לחלק ולהסביר שלא יסתרו הפסקים זל"ז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה