היום משווקים כלים עם השגחה וכותבים שנעשו בבעלות יהודית ואי"צ טבילה.
עי' חכמת אדם שכת' שיש לחוש לאומן קונה בשבח כלי אם יש פועלים נכרים, וצריך לטבול בלי ברכה, ובזכוכית מיקל כיון שהוא ספק דרבנן.
וזה חידוש לפו"ר דהוה אמינא שאין הפועל קונה בשבח כלי אלא בעל המפעל.
עכ"פ יל"ע אי קיי"ל הכי. בשולחן הלוי כת' שר' בעלסקי זצ"ל חשש לו.
וא"כ נפל כל ההיתר בבירא אא"כ יעשו מפעל שכל הפועלים יהודים.
אבל עי' אגרות משה או"ח ג סימן ד שכת' שני חילוקים:
- אומן קונה כו' שייך רק בקבלן ולא שכיר, וא"כ הפועלים נכרים אינם בכלל זה.
- פועל שאינו אלא מפעיל מכונות אינו דומה לאומן שעובד עם הכלי בידים, ואינו קונה.
א"כ יצא הדין שכלים הנ"ל א"צ טבילה.
הוספה
נולדה שאלה אח"כ, כי נמצאים כלים כאלו בחנויות של גוים. ויהודים קונים אותם ואין טובלים אותם כיון שכתוב עליהם שאין צריכים טבילה. אבל באמת כיון שנמצאים ביד גוים עכשיו, מה בכך שנעשו בבעלות יהודית? סו"ס הרי קנאם מגוי? עי' קכ יא שישראל שמכר כלי לגוי וחזר וקנאו חייב בטבילה.
עי' אג"מ יו"ד ג כא שמחדש שזה רק אם מתחילה נעשה ע"י גוי. אבל בנעשה ע"י ישראל אפי' מכרם לגוי וקנאו ישראל א"צ טבילה דלא הוי דומיא דכלי מדין ומסיק שיטבול בלא ברכה. איני יודע אם שאר פוסקים מסכימים לזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה