גזרה דרבנן היכא שאין הטעם שייך

היכא אמרינן שאם אין טעם הגזירה שייך אין הגזירה אוסר?

שיטמ"ק ריש כתובות לגבי התקנה שבתולה נישאת ביום ד' כת' שתלוי אם הטעם היתה חלק מלשון האיסור, שאם אמרו הטעם אז תלוי אם שייך הטעם, ואם לא לא.

עי' תוס' רעק"א על המשנה בפ"א דשבת "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קוראין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:" שעל כמה דינים פירש המשנה טעם הגזירה וכמה לא, ופי' ע"פ הנ"ל.

מטה יהונתן לעיל קטו-קטז - אם חז"ל עשו יוצאים מן הכלל בעצם תקנתם, אז תלוי בטעם. ואם לאו, אמרי' לא פלוג רבנן בתקנתם.

עי' ריש סי' קכג לגבי סתם יינם האידנא

הרבה מ"מ בזה בספר The Heart Of Emunah 350