החסרון במי שחכמתו מרובה ממעשיו

שבת פח.  בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום.

 - השאלה מבוארת: למה מתחילה הביא כל מלאך שני כתרים, אבל לבסוף הוצרך מלאך לכל כתר בנפרד?

- עוד יש לשאול שלכאו' לא הפסידו ישראל אלא "נעשה" אבל לא "נשמע", וכן משמע במדרש, שהקב"ה אמר להם שישמרו לפיות את הנשמע.

- עוד יש לדייק שהשני כתרים הגיעו להם דוקא משום שהקדימו נעשה לנשמע.

- סוכה מו. בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנא' והיה אם שמוע תשמע ותמוה א"כ מה יעשה האדם הריק? איך יתחיל להיות מלא? How do you get started?

---

אבות סוף פ"ג: כל שחכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מרובין ושורשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה - לאילן שענפיו מועטין ושורשיו מרובין: אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.

חז"ל תיארו מצות כשרשים, ותורה כענפים. ביאור המשל כת' מהר"ל, שבעצם התורה רוחני ואינו מתדבק באדם ועולם הגשמי. אבל מצות מעשיות מעלים הגוף ומביאים אותו לידי קדושה. ובגוף כזה יש לתורה מקום לחול. ולכן מובן המשל. שרשי האילן הם שיורדים להאדמה השפלה, משא"כ החכמה שעולה לשמים.

וזה "נר מצוה ותורה אור" (משלי ו כג) - אור כשלעצמו לא נשרא בעולם בלי נר להתלות בו.

וזה "קדשנו במצותיך - ותן חלקנו בתורתך".

---

יש כאן מלתא דתמיה:

חז"ל למדונו, שיציבות (stability) של האדם תלוי בהיחס (ratio) בין חכמתו ומעשיו, לא בהכמות!

דהיינו, שיש איש אחד שיש לו מעט מעשים, ומ"מ כיון שיש לו גם מעט חכמה, נאמר עליו שמעשיו מרובין מחכמתו ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו.

ואיש שני, שיש לו ג"כ מעט מעשים, אבל הרבה יותר חכמה מהאיש הראשון. לכאוק השני עדיף דבכלל מאתים מנה. אבל לא כן למדונו חז"ל, שהרי נמצא דחכמתו מרובה ממעשיו, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו! היתכן שרבוי החכמה בהאדם השני מגרע גרע?!

התי' הוא כנ"ל , שחכמת השני אין בה מציאות לחול עליו. הוא כאור גדול ונר קטן. החכמה אינה מושרשת, ובין לילה נאבד כשיבא רוח.

מצינו בשארית הפליטה שהיו אנשים פשוטים ביותר שכל רוח שבעולם לא הזיזם. לא היה זה בזכות חכמתם אלא בזכות מעשיהם.

---

נשוב להסוגיא בשבת.

מתחילה נשאל עוד שאלה. לכאו' "נעשה" כולל "נשמע" שהרי אם לא ישמעו, ולא ילמדו דיני התורה, איך ידעו מה לעשות? א"כ מה נוסף באמרם "נשמע"?

חמדת שלמה ובית הלוי אמרו, דאה"נ, אבל אדרבה, כיון שהקדימו נעשה לנשמע, גילו שיש "נשמע" נוספת, חוץ מידיעות מציאותיות מה לעשות, יש מעלה לעסק התורה בעצם.

וזה הטעם שקיבלו שני כתרים, שגילו בנ"י שה"נשמע" שלהם אינו רק חלק מה"נעשה".

אבל מכיון שחטאו בעגל. אבדו המצות, ה"נעשה", השרשים, כמו שנקראו בפי חז"ל. וכתוצאה מזו נאבד גם ה"נשמע", שכחמה זו שכינה מושרשת כ"ג נאבד.

והטעם שבאו שני מלאכים