הט"ז הידוע

- או"ח תקפ"ח כיון שמפורש שמילה מותר בשבת לא יכלו לגזור משום שמא יעבירנו (באמת אינו מפורש אלא מדרשא ומוכח שדבריו אמורים אפי' בחילתא דאתיא מדרשא)

- יו"ד קיז לענין סחורה בנבלה

- ח"מ ב לענין הנאה מחלב

- חת"ס ו נב - יסוד

- ב"מ סד: תד"ה ולא כת' דאפי' אם משכנתא דביתא בלי נכייתא הוא דרבנן ל"ק מערכין לא. רבית גמורה היא והתורה התירה, דה"ק רבית גמורה מדרבנן ומ"מ כיון שהתירה התירה בפירוש לא רצו להעמיד דבריהם.

- ב"מ ע: שאסרו רבית עכו"ם, ואיתיביה מקרא, בפשטות הוא ראיה, אבל מהראשונים ומהמסקנא יש קשיא. עמש"ש כמה ביאורים.



- ב"מ סד: ד"ה ולא

- מהר"ץ חיות שם הק' על רמב"ם פ"ה הלכה א וב שפסק שיש מצוה וגם שאסור מדרבנן, איך אסרו, וכת' בשם חו"י קמ"ב שלא עקרו המצוה לגמרי שהתירו כדי חייו ולת"ח.

- כתמים: עי' חת"ס סוף נדה נז: , ועי' נדה נח: דם ולא כתם עי' מהר"ץ חיות 

- הגהות מעשה חושב על שער המלך ריש הל' שבועות

- אגלי טל בשו"ת סימן קיט

- בדבר שהוא דרשא מקרא: אג"מ או"ח א קלד

- שער הציון תרכט עג: "ודע דהט"ז העתיק עוד דבקש לא נהגו לסכך כהיום אף דמפרשת בתורה תעשה לך באספך מגרנך
ומיקבך מכל מקום מפני החשש שמא יבוא לסכך כל כך עד שלא יכול מטר לירד לתוכה נמנעו מלסכך בו אכן כשאין מצויין לו ענפי אילן לסכך בם פשוט דיש להתיר אכן יזהרו שלא יהא הכסוי עב כל כך עד שאין המטר יוכל לירד לתוכו והנה הגר"ז והחיי אדם לא העתיקו דברי הט"ז לענין קש משמע דסבירא להו דאין להחמיר במה שגלתה התורה בפרוש להתר וצריך עיון"


חילוקים:

היכא שאסרו מטעם צדדי - ח"ס יו"ד קט
היכא דלא מיעקר המצוה לגמרי - ברכ"י תקנ
היכא דיש אסמכתא לאיסור - ר' דוד קאהן בספרו