- פרשת ויגש בראשית מז ה ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך. עי' אוהחה"ק שדקדק שלאמר מיותר ופירשו.
- פרשת מקץ מב כט ויגידו לו את כל הקורות איתם לאמר. דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות.
- פרשת יתרו כ א בעשרת הדברות, וידבר א' את כל הדברים האלה לאמר. עי' משך חכמה. עי' קנאת סופרים לספר המצות מצוה א
- פרשת במדבר ד ה ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם (העגלות) עמד"ר שדרש תיבת לאמר.
- פרשת קרח יז ט ערמב"ן בפסוק י: "הרמו מתוך העדה פי' לא על משה ואהרן... "לאמר" פי' לאחרים."
- פרשת חקת
כ ז-ח "וידבר ה אל משה לאמר. קח את המטה..."
http://navitapes1.blogspot.com/2012/06/parah-eichel-chukas-5769.html
- פרשת האזינו לב-מח "וידבר ה אל משה בעצם היום הזה לאמר עלה אל הר העברים" עי' אוה"ח
- פרשת וזאת הברכה לד ד - "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה" - מאי "לאמר"? אמר הקב"ה למשה לך אמר להם שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם. - ברכות יח:
- ירמיה ג א "לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'"
- יומא ד: מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור ת"ל (ויקרא א א) וידבר ה אליו מאהל מועד לאמר ומהרש"א מפרש דדייק מלאמר דאם לא אמר לאמר פי' שיאמר לבנ"י היה אסור לומר. והדיוק הוא דמלת לאמר מיותר דקאמר אח"כ דבר אל בנ"י. ולכאו' היה יכול לדרוש זה מכל ספר שמות שכתוב כמה פעמים וידבר ה אל משה לאמר דבר אל בנ"י? כת' מהרש"א שכת' שיש לפרש כל לאמר שנאמר בסיני דה"ק השיבני אם יקבלו משא"כ כאן שכבר קבלו.
אבל רש"י וסמ"ג לאו ט פירשו שהגמ' דורש לאמר - "לא אמור". וכעין הגמ' דלהלן:
- גמ' פסחים מב. ותמורה ז: דורש מהפסוק (פרשת אמר ויקרא כב יז) לאמר - "לא אמור" ללמוד שיש לא תעשה בפרשה.
- פסחים מב. דורש לאמר לשון לא תעשה ע'ש.
- פרשת מקץ מב כט ויגידו לו את כל הקורות איתם לאמר. דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות.
- פרשת יתרו כ א בעשרת הדברות, וידבר א' את כל הדברים האלה לאמר. עי' משך חכמה. עי' קנאת סופרים לספר המצות מצוה א
- פרשת במדבר ד ה ויאמר ה' אל משה לאמר קח מאתם (העגלות) עמד"ר שדרש תיבת לאמר.
- פרשת קרח יז ט ערמב"ן בפסוק י: "הרמו מתוך העדה פי' לא על משה ואהרן... "לאמר" פי' לאחרים."
כ ז-ח "וידבר ה אל משה לאמר. קח את המטה..."
http://navitapes1.blogspot.com/2012/06/parah-eichel-chukas-5769.html
- פרשת האזינו לב-מח "וידבר ה אל משה בעצם היום הזה לאמר עלה אל הר העברים" עי' אוה"ח
- פרשת וזאת הברכה לד ד - "ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה" - מאי "לאמר"? אמר הקב"ה למשה לך אמר להם שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם. - ברכות יח:
- ירמיה ג א "לאמר הן ישלח איש את אשתו כו'"
- יומא ד: מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור ת"ל (ויקרא א א) וידבר ה אליו מאהל מועד לאמר ומהרש"א מפרש דדייק מלאמר דאם לא אמר לאמר פי' שיאמר לבנ"י היה אסור לומר. והדיוק הוא דמלת לאמר מיותר דקאמר אח"כ דבר אל בנ"י. ולכאו' היה יכול לדרוש זה מכל ספר שמות שכתוב כמה פעמים וידבר ה אל משה לאמר דבר אל בנ"י? כת' מהרש"א שכת' שיש לפרש כל לאמר שנאמר בסיני דה"ק השיבני אם יקבלו משא"כ כאן שכבר קבלו.
אבל רש"י וסמ"ג לאו ט פירשו שהגמ' דורש לאמר - "לא אמור". וכעין הגמ' דלהלן:
- גמ' פסחים מב. ותמורה ז: דורש מהפסוק (פרשת אמר ויקרא כב יז) לאמר - "לא אמור" ללמוד שיש לא תעשה בפרשה.
- פסחים מב. דורש לאמר לשון לא תעשה ע'ש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה